פסק-דין בתיק תע"א 3489-07

1.         זוהי תביעה להכרה ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים ומכח יחסים אלו לתשלום סכום של 781,713 ש"ח בגין זכויותיו של התובע במהלך עבודתו ובסיומה. בתביעה שכנגד דורשות הנתבעות להשיב להם סכום של 318,583.51 ככל שיוכרו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבינן.

רקע כללי

2.         התובע, רואה חשבון במקצועו, הועסק על ידי הנתבעת 1 החל מחודש דצמבר 2002 כיועץ חיצוני וליווה אותה בתהליך המכירה של חברת הד ארצי, בתמורה לסך של 10,000 דולר לחודש אשר שולמו כנגד חשבונית מס שהוציא התובע כעוסק מורשה.

3.         לאור שביעות הרצון מתפקודו הוצע לתובע למלא תפקיד של משנה למנכ"ל הנתבעת 2 וסוכם עימו על שכר של 60,000 ש"ח ברוטו לחודש בתוספת תנאים נלווים מקובלים, רכב וכן זכאות לבונוס שנתי על פי החלטת הדירקטוריון.

4.         המינוי אושר בדירקטוריון הנתבעת 2 ביום 29.2.04 בהתאם למתווה השכר המפורט לעיל. בהמשך לכך, ביום 1.4.04 נחתם הסכם העסקה בין התובע לבין הנתבעת 2 עליו חתם מר עופר נמרודי, מנכ"ל הנתבעת 2 מתוקף תפקידו. בפועל, למרות החתימה על ההסכם, המשיך שכרו של התובע בסך 87,000 ש"ח להשתלם כנגד חשבונית מס והתובע היה רשום בשלטונות המס כעצמאי והגיש דוחות שנתיים בהתאם.

5.         התובע הינו הבעלים של חברת צחי לוי בע"מ שהחשבוניות לנתבעות הוצאו מטעמה, כאשר החשבוניות הוצאו כנגד סכומים שקיבל התובע בפועל אשר היו מוסכמים על הצדדים.

6.         ביום 10.2.05 הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים בנסיבות שיפורטו להלן.

7.         הצדדים חלוקים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד ובשאלת חישוב זכויות התובע ככל שיקבע שקיימים יחסי עובד מעביד לרבות שאלת קיזוז והשבה ונסיבות סיום ההעסקה.

קיומם של יחסי עובד ומעביד - טענות הצדדים

8.         התובע טוען כי יש להכיר בו כעובד הנתבעות וזאת לנוכח עבודתו הרציפה עבור הנתבעות החל מחודש דצמבר 2002, השתתפותו הקבועה בישיבות ההנהלה, ביצוע העבודה באופן אישי ומתוך משרדי הנתבעות, אשר מצביעים על היותו חלק אינטגראלי מהארגון. זאת בנוסף על העובדה כי העבודה בעבור הנתבעות הייתה עבודתו העיקרית במשך תקופה ולאחריה עבודתו הבלעדית.

עוד טוען התובע כי חוזה ההעסקה בינו לבין הנתבעות לא מומש וזאת לפי רצונן של הנתבעות ובעיקר רצונו של מר עופר נמרודי, שהיה מנכ"ל הנתבעת 2 בזמן הרלוונטי (סע' 30-31 לתצהיר התובע, עמ' 12 לפרוטוקול ש' 21-32 ועמ' 13 ש' 1-9). לפיכך, המשיך להיות מועסק כנגד חשבונית מס עד למועד סיום ההתקשרות בין הצדדים. לטענתו, התבקש להציג תחשיב להמרת השכר עליו הוסכם בחוזה ההעסקה, כאשר בפועל נאלץ להסכים לתחשיב שערך מר שבתאי חתם, מנהל כח אדם בנתבעת 2 בזמנו, אשר היה נמוך ב-5,000 ש"ח מהתחשיב שהוא (התובע) ערך ועמד על 87,000 ש"ח. (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 12-20, וכן עמ' 12 ש' 17-20). הסכם העסקתו הוגש לאישור דירקטוריון הנתבעת 2 ודווח ברשומות הבורסה.

9.         התובע טוען כי פוטר ביום 10.2.05 ע"י מר עופר נמרודי מבלי שקוים הליך שימוע וללא דיון ואישור הדירקטוריון. בסמוך לאחר פיטוריו ניתנה הודעה לבורסה ולרשות לניירות ערך על הפסקת כהונתו כנושא משרה בנתבעת 2, תוך ציון סיבת הסיום כ"פיטורים".

עוד הוא טוען, כי מאחורי פיטוריו נמצאת סיבה שונה מהסיבה הרשמית הנטענת לפיה לא אישר תשלום לספק חיצוני עקב יחסים שהיו לו בעבר עם בתו של הספק. לגרסתו, פיטוריו נבעו מסירובו לחתום על אישורי תשלום אותם ביקש מר נמרודי לבצע ואשר אינם חוקיים ו/או אינם ערוכים בהתאם לכללי השקיפות החשבונאית והרישום הנאות הנדרש.

לאור פיטוריו, טוען התובע כי הינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו, הודעה מוקדמת של ששה חודשים בהתאם למוסכם בחוזה העבודה והשלמות שכר אשר קוזז שלא כדין.

10.        הנתבעת טוענת כי התובע החל בהתקשרות עימה כנותן שירותי ייעוץ בקשר לעסקת הד ארצי וכי לאחריה, הוצע לתובע להיות מועסק כעובד ולשמש בתפקיד של משנה למנכ"ל הנתבעות. לאחר מו"מ על התנאים, חתמו הצדדים על הסכם ההעסקה.

לגרסתה, הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים לא יושם וזאת עקב בקשתו המפורשת של התובע משיקוליו הכלכליים והאישיים. כך, הוסכם כי הסכום של 27,000 ש"ח אשר שולמו בנוסף לסכום עליו סוכם בהסכם העבודה, המהווה תוספת של 45% על הסכום, יגלם את מלוא התמורה והתנאים הסוציאליים כפי שהשתקפו בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים. לאור האמור התובע הועסק כנותן שירותים עצמאי ולפיכך אינו זכאי לסעדים הנתבעים על ידו.

לחלופין, טוענות הנתבעות כי התובע הועסק כמשנה למנכ"ל לתקופה בת פחות משנה ולפיכך, אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת וזאת גם לאור הסכמת הצדדים על סיום ההתקשרות באופן מיידי לאחר שהתובע הודה בניצול לרעה של סמכותו.

מעבר לכך, לגרסת הנתבעות התובע לא הרים את נטל ההוכחה בדבר זכאותו לתשלום הפרשי שכר ולמעשה זנח תביעתו ברכיב זה.

יחסי עובד ומעביד - המסגרת הנורמטיבית